הגיבור הרומנטי

דמוי חדש של האפוס של הומרוס

עיבוד: אבי הראל, ergolight@gmail.com

תקציר

מאמר זה בוחן את שירו של קוסטאס קרטליאס, האודיסאה, כעיבוד מודרני, אינטרוספקטיבי, לאפוס של הומרוס. במקום לשחזר כפשוטן את ההרפתקאות ההרואיות, קרטליאס ממיר את הפרקים למצבים פסיכולוגיים וקיומיים. באמצעות מיפוי שירים נבחרים לספרי האפוס ההומרי, המחקר מזהה מוטיבים חוזרים של אשמה, זמניות, הישרדות, זהות וחשיפה קיומית, ומדגיש את התמקדות השיר בתודעה ולא בפתרון נרטיבי.

מבוא

האודיסאה של הומרוס היא אחת היצירות האפיות המשפיעות ביותר בספרות המערב, המתארת את מסעו של אודיסאוס הביתה מטרויה. לעומתה, האודיסאה של קוסטאס קרטליאס (ביוונית: Η Οδύσσεια) אינה שואפת לנאמנות עלילתית. במקום זאת, קרטליאס מקיים דיאלוג פיוטי עם הומרוס, ומשתמש באפוס כשלד לחקירת התודעה האנושית. כל שיר ממיר פרק במסע למצב פנימי, תוך הדגשת עמימות מוסרית, זיכרון, זהות ופגיעוּת.

1. פתיחה טרויאנית: אשמה וגורליות

השיר נפתח ב־Η Ωραία Ελένη (הלנה היפה), המזמנת את סיבת מלחמת טרויה. בכך מתבססת תודעה הכבולה באשמה קולקטיבית ובבלתי־נמנעות של המסע, ומוצג גיבור החסר סוכנות ראשונית. קרטליאס ממסגר מחדש גורמים היסטוריים חיצוניים כנופים פסיכולוגיים פנימיים.

2. איתקה וההמתנה: קיפאון בזמן

Το τραγούδι της Πηνελόπης (שירה של פנלופה) מדגים תודעה קפואה ומושהית. ההמתנה והנאמנות נחוות לא כפעולות אלא כמצב הוויה תלוי. איתקה הופכת למרחב מנטלי של כמיהה ולא ליעד פיזי.

3. קליפסו והים: הישרדות ונסחפות

שירים כגון Στην Καλυψώ (אצל קליפסו), Ναυαγός (ניצול ספינה), Θάλασσα μάγισσα (ים מכשף) ו־Δίπλα στη θάλασσα (ליד הים) מתארים תודעה נסחפת, המאוימת על ידי אי־הצפיות של כוחות חיצוניים. הים מסמל נסיבות בלתי נשלטות, בעוד קליפסו מגלמת את כוח המשיכה המפתה של הקיפאון, המפתה את הסובייקט לוותר על סוכנותו האנושית.

4. נאוסיקה: חמלה ולידה מחדש

Στη Ναυσικά (עם נאוסיקה) מציג רגע של פגיעוּת והכרה. התודעה נולדת מחדש דרך מודעות יחסית ואמפתיה, וממחישה כי העצמי נבנה באמצעות מפגשים עם אחרים.

5. איומים על האנושיות: הקיקלופ, קירקה והחברים

Σαν το θηρίο (כמו חיה), Κίρκη (קירקה) ו־Το τραγούδι των Συντρόφων (שיר החברים) חוקרים פחד, עמימות מוסרית ואחריות קולקטיבית. הקיקלופ וקירקה משמשים כהשלכות של איומים מופנמים, בעוד החברים משקפים את שבריריות הלכידות המוסרית.

6. השאול: זיכרון והמתים

Στον κάτω κόσμο (בשאול) מסמל עימות עם עברים בלתי ניתנים להשבה. הזיכרון והטראומה מעצבים את התודעה, ומדגימים את אי־הנפרדות של העצמי מן ההיסטוריה והאובדן.

7. הסירנות: פיתוי ובחירה טרגית

Το τραγούδι των Σειρήνων (שיר הסירנות) והמשך שיר החברים מתארים תודעה המתמודדת עם סכנה מודעת. התודעה בוחרת בין רעות בלתי נמנעות, ומדגישה את המתח בין ידע לפעולה מוסרית.

8. אובדן זהות: עצמי מפוצל

Χωρίς ταυτότητα (ללא זהות) מציג את העצמי כמפורק. התחפשות וניכור מונעים הכרה, ומשקפים את אי־האפשרות של שיבה שלמה הביתה. האודיסאוס של קרטליאס אינו יכול להשיב לעצמו זהות אחידה ומאוחדת.

9. אהבה ככוח אלוהי: כניעה

Ο έρωτας θεός (אהבה כאל) מציג את האהבה ככוח סוחף, דמוי־אלוהות. התודעה נכנעת למשיכה ולכוחות יחסיים שהם בעת ובעונה אחת יוצרים ומערערים. השיר מסתיים בחשיפה ולא בפתרון.

האפוס של הומרוס מנקודת מבטו של קרטליאס.  (באנגלית)

סיכום
האודיסאה של קוסטאס קרטליאס ממירה פרקים הומריים לחקירות של התודעה האנושית. כל שיר מקביל לספר באפוס, אך המוקד הוא פנימי: עמימות מוסרית, זהות, זיכרון ופגיעוּת.

בעוד הומרוס מדגיש פעולה הרואית וסגירה נרטיבית, קרטליאס מציב במרכז את החוויה הקיומית, ומראה כי המסע הוא פחות חזרה פיזית ויותר ניווט בנופי הפנים של העצמי.

References

Bassnett, S. (2013). Translation studies (4th ed.). London: Routledge.

Finley, M. I. (1954). The world of Odysseus. New York, NY: Viking Press.

Homer. (1965). The Odyssey (R. Lattimore, Trans.). Chicago, IL: University of Chicago Press.

Homer. (1996). The Odyssey (R. Fagles, Trans.). New York, NY: Penguin.

Kartelias, K. (n.d.). Η Οδύσσεια / The Odyssey [Selected poems].

Lefevere, A. (1992). Translation, rewriting, and the manipulation of literary fame. London: Routledge.

Nagy, G. (1979). The best of the Achaeans: Concepts of the hero in archaic Greek poetry. Baltimore, MD: Johns Hopkins University Press.